ברכות לעידו הרטוגזון, חוקר מדיה ופסיכדליה וחבר סגל בתוכנית, על פרסום מאמרו!

ברכות לעידו הרטוגזון, חוקר מדיה ופסיכדליה וחבר סגל בתוכנית, על פרסום מאמרו!

עידו כותב:

״מתרגש מהפרסום של מאמר חדש שלי בצוותא עם ד״ר עמרי בן עזרא על שימוש מודע בתרופות פסיכיאטריות (כן כן, אני יודע, הכותרת עשויה להרתיע. אני אתייחס לזה בהמשך).

המאמר הזה התחיל מבחינתי כשקראתי כתבה של מורן שריר על ״המרפאה הפסיכואקטיבית״. מדובר במרפאה ייחודית שעומרי הקים ושמציעה סדנאות שמדריכות מטופלים בתרופות בשימוש בשיטות לא-תרופתיות, כמו מוזיקה, כוונה ומדיטציה, כדי ללמוד לעבוד עם ההשפעות של תרופות מרשם כמו זנקס, ריטלין ואדרל, וזה כדי לשפר את שביעות הרצון של המטופלים, הבטיחות ויעילות הטיפול. עומרי קיווה לשנות באופן רדיקלי את מערכת היחסים של המטופלים שלו עם התרופות הפסיכיאטריות שלהם. בהשראת הרנסנס הפסיכדלי הוא שילב אותם בסביבה שמזכירה טקס איוואסקה וכוללת סטינג קבוצתי, שימת כוונה, ומוזיקה חיה.

המח שלי התפוצץ כשקראתי את הכתבה. זה התחבר בצורה כל כך עמוקה עם הדברים שאני כותב עליהם בעשור וחצי האחרונים בנוגע לחשיבות של הסט והסטינג גם מחוץ לתחום הפסיכדליה. לפני שנה פרסמתי עם חוקרת וחוקר מהולנד מאוניברסיטת מאסטריכט מאמר שעסק בשפע הגדול שהרפואה יכולה להפיק אם תעז ליישם את התובנות של הסט והסטינג בתוך הרפואה. זה מתחיל מדברים בסיסיים: ליצור קשר עין עם מטופל. להביע התעניינות, או לעודד מטופל לשים כוונה בתהליך הריפוי. הרעיונות יפים, אבל עד עכשיו אף אחד לא עשה את הצעד ובדק את הדברים בפועל. החיבור עם עומרי היה מחשמל. ידענו שהצעד הבא זה מאמר.

110 אנשים השתתפו בניסויים של ד״ר בן עזרא (70 בקבוצת תרופות נוגדי החרדה, 40 בקבוצת ה-ADHD/מיקוד). רבים מהם דיווחו שהסדנאות שינו באופן רדיקלי את מערכת היחסים שלהם עם התרופות הפסיכיאטריות, מה שאפשר להם להפיק יותר תועלת מהשימוש בהן, תוך צריכת כמויות קטנות יותר. "אני רואה בתרופות נגד חרדה כלי מאוד חזק ומשמעותי," דיווח אחד המשתתפים. "האמת היא שאני לוקח אותן לעיתים נדירות יותר, אבל כשאני לוקח, הן מעניקות לי אפקט חזק ומשמעותי יותר.״

משתתפים רבים הביעו עניין להעמיק עוד את הלימוד על השימוש המודע בתרופות המרשם שלהם. "עכשיו אני מבינה את משמעותה של הכוונה. יש לזה חשיבות איך ניגשים לכדורים שמשנים תודעה," אמרה משתתפת אחרת.

ההשלכות מדהימות. במקום להדיר את תגובת הפלסבו מהשיח הקליני תוך השקעת מיליארדים בניסיונות כושלים לפתח תרופות יעילות יותר, אנחנו יכולים להשיג התקדמות דרמטית פשוט על ידי עזרה למטופלים לפתח מערכת יחסים בריאה יותר עם התרופות שלהם.

וחזרה לתחילת הפוסט. בסוף המאמר יש חלק שאנחנו מתייחסים בו להתנגדויות לפרויקט הזה שהגיעו ממתנגדי תרופות שרואים ברעיון של לקיחה מודעת של תרופה פרמצויבטית הסחת דעת מסוכנת, מחובבי פסיכדליה שלא אהבו את הרעיון שסט וסטינג, ריטואלים וכוונה יכולים ללכת יד ביד עם תרופות מרשם, וגם הממסד הרפואי שחשב שכל זה תירוץ לחגיגת סמים. באופן אישי מה שמעניין אותי הוא התוצאות שמורות שאנשים שמטופלים לאורך שנים בתרופות מרשם מרגישים מדויקים יותר בשימוש שלהם, מפחיתים תדירויות, מינונים, ומרגישים טוב יותר.״

אני מתכבד להיות חלק מהפרויקט יוצא דופן הזה, יחד עם ד"ר בן עזרא וירון יבלברג. אתם יכולים לקרוא את המאמר בגישה פתוחה בקישור בתגובות.

הערה אחרונה: המחקר הזה הוא מחקר פיילוט. בתקופה שעומרי עשה את הניסויים האלה הוא היה מרוכז יותר בלעזור לאנשים מאשר במענה על רשימת הדרישות המחמירות שמחקר רפואי ריגורוזי וטוב דורש בימינו. אבל לכל הפחות המחקר הזה צריך לעודד מחקרי המשך שימשיכו בבירור. אני מקווה שהדברים האלה יזכו לתשומת לב של חוקרים נוספים ושל רשויות בריאות הציבור. הפוטנציאל מדהים