למה בעצם מנסים המדענים “לנקות” את החוויה הפסיכדלית?
מאמר חדש של עידו הרטוגזון מנסה לבדוק בדיוק את זה.
בזמן שיותר ויותר מחקרים מגלים את הפוטנציאל הטיפולי של חומרים פסיכדליים – קבוצה של חוקרים שואפת ליצור גרסה חדשה ו”סטרילית”: חומרים פסיכופלסטוגניים שאינם גורמים להזיות. המטרה? להעניק את התועלת הנוירולוגית – בלי ה”טריפ”. בלי החזיונות, בלי התחושות העמוקות, בלי הקתרזיס.
אבל רגע… למה בעצם? למה לוותר על הלב של החוויה הפסיכדלית, שהיא גם היפהפייה וגם המטלטלת שבה?
במאמר עידו בודק לעומק את המניעים מאחורי הרצון להסיר את החוויה מהפסיכדליה, ומקשר בין זה לבין תרבות של “פחמימות בלי קלוריות”, “קפה בלי קפאין” וכתיבה בלי מחשבה (שלום לך, AI 
).
).
אם מעניין אתכם להבין איך חדשנות מדעית שזורה בתפיסות של בריאות הנפש, סבל אנושי ומהות הטרנספורמציה הטיפוליתתאריך עדכון אחרון : 28/01/2026
